בדידות מנהיגותית

 

מה הקשר בין מנהיגות לבדידות?

 

כשאנחנו לוקחים על עצמנו להוביל מערכת (בכל מני תחומים) מגיע הרגע, שאנחנו, האנשים שנמצאים בראש המערכת, נמצאים שם לבד.

לכל מערכת יש ראש.

החל ממערכות קטנות של איש אחד, עסק פרטי, דרך כיתת לימוד בבית הספר שבראשה מורה, זה יכולה להיות מסגרת צבאית עם מפקד.

ברגע שאני נמצא בראש הפירמידה, אני נמצא שם לבד.

כלל לא משנה מה גודל הפירמידה.  העומד בראשה נמצא שם לבד.

מנהיג בוחר, במודע או שלא במודע לקבל על עצמו חיי בדידות.  בדידות מנהיגותית.

הוא עושה זאת מתוך ידיעה ברורה כי על כתפיו מוטלת אחריות עצומה וכי עליו לקבל החלטות התואמות את ערכיו ואת המסגרת עליה הוא מופקד. כל העיניים נשואות אליו.  כולם ממתינים למוצא פיו.

יהיו שיגידו שיש לצידו שורה של יועצים ועוזרים, אנשי מקצוע ותומכים.  זה אכן נכון זה בהחלט קיים, יחד עם זאת, את ההחלטות מקבל המנהיג לבד והוא זה שנושא באחריות לתוצאות.

לא מדובר על בדידות חברתית. למנהיג יש חברים ומשפחה והוא בהחלט נהנה מסביבה טובה ומעצימה.

מדובר על בדידות מחשבתית, בדידות מנטלית.

למנהיג נדרש חוסן מנטלי כדי להתמודד עם מצבי קיצון בהם הוא נדרש לקבל החלטות ולפעול.

רק מי שזכה, כן זכה,  במהלך חייו לקבל החלטה משמעותית עם ידיעה ברורה שהוא נושא באחריות מלאה על תוצאותיה והשלכותיה, מבין מהי בדידות מנהיגותית.

שלא תבינו לא נכון, זה לא רע להנהיג ולהוביל מסגרת,  מנהיגות היא ראויה ומבורכת.

אנשים כמהים שיובילו אותם ויגידו להם מה ואיך לעשות.

אנשים מהר מאוד מזהים מנהיג, מתרכזים סביבו ונשמעים לו.

חשוב שבחברה שלנו יהיו מנהיגים שמבינים את מעמדם ואת האחריות שמונחת על כתפיהם.

מנהיג נתפס בחברה כדמות חזקה וחסונה אשר מתפקידה להוביל, לכוון ולהראות את הדרך.  מצופה ממנו לתת מענה לאתגרים במהירות ויעילות.

אבל, מה קורה שם, באותם רגעים, בהם נדרש המנהיג לקבל החלטה משמעותית?  מה מתחולל בראשו של מקבל ההחלטות?  מה עובר עליו באותן שניות קריטיות שנמשכות כמו נצח?

הנה הצצה מעניינת אל המקום השמור ביותר של המנהיג… "הבדידות המנהיגותית"

מה קורה למנהיג בדקות ובשניות בהן הוא נמצא לבד, כשהוא רק עם עצמו, בצומת דרכים לפני קבלת החלטה גורלית?

מה קורה למנהיג כשהוא מתלבט ולא מסוגל להחליט?

מה עובר בראשו של מנהיג כשאין באפשרותו "לשפוך" את שעל ליבו בפני אף אחד, בוודאי לא בפני פקודיו, עובדיו או מפקדיו ומנהליו?

איפה פורק המנהיג את רגשותיו?     האם הוא יכול לחשוף רגשות ופחדים בלי לפגוע בחוסנו ובמעמדו?

אלה הם רגעי הבדידות המנהיגותית.

רגעים פרטיים שהמנהיג לא חושף ולא מדבר עליהם עם אף אחד. רגעי בדידות. אתה עם עצמך.

אתה נמצא שם לבד, כבול בתוך עצמך, מתלבט ומגלגל בראש אין ספור תרחישים בניסיון למצוא את הפתרון הנכון ביותר, ולקבל החלטה.

אתה מבין את ההשלכות, אתה יודע שאנשים עלולים להיפגע, אתה מודע לאחריות וברור לך שהכל מונח עליך.

זכיתי להרגיש את הבדידות הזאת הרבה מאוד פעמים.  לפני החלטות משמעותיות, החלטות גם צבאיות וגם עסקיות.

ידעתי שאני נמצא שם לבד, שהאחריות עלי ורק עלי.  היה שם חשש.

חשש שאולי קבעתי רף גבוה, חשש שאולי הכיוון לא נכון, היה שם פחד, פחד ליפול ופחד להיכשל.

ובעיקר, הייתה שם בדידות. תחושה שאין לצידי אף אחד. אני לא יכול לשתף את מה שעובר עלי. מצפים ממני לקבל החלטה כאן ועכשיו.

אני, לבד עם עצמי יודע שההחלטה שלי תביא לתוצאה חיובית או שלילית, או צל"ש או טר"ש.

אי אפשר לברוח מהתחושה הזאת.  הדרך היחידה להתגבר עליה היא להכיר בה ולהתמודד איתה.

לנסות לחסל את הבדידות זה כמו להחליט לא לשלם את החשבונות שלך לרשויות המס.

אתה יכול להעמיד פנים לזמן מה שהכל בסדר, אבל בסוף זה תופס אותך.

להכיר בתחושה ולהבין שאתה כרגע במצב של בדידות מנהיגותית, מעיד על שלושה דברים:

א'. אתה בתודעה ומכיר בתחושות שלך ומודע למקומך.

ב'. אתה לא מתקשר עם כל אדם סביבך ואין לך צורך בקשר כזה.

ג'. אתה מזהה שאתה אדם כמו כולם ומבין את תפקידך.

שלושת הדברים הם תכונות חיוביות של מנהיגות ולא צריך לתקן אותן.

קיים יחס ישיר בין ההשפעה של המנהיג לבדידותו, ככל שהוא משפיע יותר כך הוא גם יותר בודד.

*** אני מזכיר, מדובר על בדידות מחשבתית ועל מצב מנטלי המתרחשים בראשו של המנהיג.   אין לזה שום סימן חיצוני.

נשאלת השאלה, האם יש מישהו שאפשר לשתף אותו ולהעביר לו את תחושותיי ברגעי הבדידות?

מי יכול לעזור למנהיג ברגע של בדידות מנהיגותית?  איך מתגברים על זה?    איך יוצר המנהיג חוסן אישי עוצמתי שיאפשר לו לצאת מנצח מהמאבק הפנימי שמתחולל בראשו?  איזה מנגנון פנימי צריך המנהיג להפעיל כדי להשתחרר מהמצב הזה?

בדיוק ברגעים האלה נדרש המנהיג לשלוף מתוכו את המנהיג הפנימי שלו, שהוביל אותו עד הלום. הקול הפנימי החיובי שיודע בדיוק מה נכון לנו ומה לא.

זה אותו קול פנימי שמפעיל בנו תחושות בטן חזקות ומאיץ לנו את הדופק. הוא האחראי על התחושה הטובה שעוברת בגוף כשאנחנו במקום הנכון ועם האדם הנכון.

הוא גם מזהיר אותנו ויודע לתת לנו סימנים מקדימים לפני סיטואציה שלילית או ממפגש עם אנשים לא טובים.

לכל אחד יש מנהיג פנימי.

יש כאלה שדאגו לתת לו מקום של כבוד ונתנו לו להוביל אותם במהלך החיים. אחרים דכאו אותו והעדיפו להתנהל בהתאם להשפעות הסביבה בה הם נמצאים.

המנהיג הפנימי יודע מה נכון לנו. הוא יודע כיצד האדם שאנו רוצים להיות (האני העתידי)  היה בוחר להתנהג ולשם הוא מוביל אותנו.

הוא כבר היה בסרט הזה.

הוא מוביל אותנו בביטחון כי הוא מאמין ביכולות שלנו ובמסוגלות שלנו להתעלות מעל לאתגר ולצלוח אותו.

העניין הוא, שאנחנו עדיין לא מבינים זאת.

יחד עם זאת, לצד המנהיג הפנימי שלנו נמצא קול נוסף.   קול סקפטי "שדואג לנו" פן נעשה טעות או שגיאה. הוא " "שומר עלינו" " (במירכאות כפולות) מפני כישלון.

הקול הזה לא באמת קיים. זאת המצאה שהתפתחה בראשנו במהלך השנים. המצאה כתוצאה מתגובות ופעולות של אנשים אחרים אשר חוו כישלונות ודאגו לספר לנו עליהם בכל דרך אפשרית.

הקול הזה התפתח גם בזכות הציונים שקיבלנו בבית הספר וקיבעו לנו מספר בראש שהפך לערך עצמי, (אני 70, חבר שלי 85 ואח שלי 88).

ולא די בכך גם עשו לנו ממוצע.  — העולם צריך מקצוענים לא ממוצעים (הערת מחבר, הייתי חייב) כל אחד מצטיין בתחום כלשהו, אז למה לעשות ממוצע?!  פשוט  תתמקצעו במה שאתם טובים ותהיו מקצוענים בתחום הזה.

קל מאוד להישמע לקול הפנימי שמשאיר אותך פסיבי באזור המוכר והנח ובעיקר הבטוח.

מדי פעם נשמעים לנו במח קולות כמו:…מה אני צריך את זה?  מה רע לי?  טוב לי ככה עדיף לשמור על מה שיש ולא לצאת להרפתקה חדשה שעוד עלולה להסתיים באסון. …הממוצע שלי הוא 75 אז כנראה שזה מה שאני שווה.  אז למה להתאמץ?! דווקא ציון סבבה…

הקול הסקפטי, הוא הד דמיוני של רעשי רקע. רעשים שחדרו למח שלנו במהלך השנים

אל מול הקול הסקפטי ניצב המנהיג הפנימי שלנו.  עומד איתן, נכון בכל רגע לסייע לנו. אנשים שזכו להכיר את המנהיג הפנימי שלהם, פגשו כח רב עוצמה.

כזה שתמיד מוצא את הדרך להתקדמות ולהתפתחות.  כזה שלא מוכן להתפשר וממשיך בנחישות והתמדה.

ברגעי הבדידות המנהיגותית מתחולל מאבק. מאבק בין המנהיג הפנימי לבין הקול הסקפטי.

האחד דוחף ומקדם והשני מפחיד ובולם. כדי לנצח במאבק זקוק המנהיג הפנימי לסיוע ולכח עזר שיהיה לצידו.

כאן אנחנו נכנסים לתמונה.

בכל רגע שאנחנו קשובים מאוד לתחושות הבטן שלנו, לערכים שלנו ולאמת הפנימית, אנחנו מחזקים את המנהיג הפנימי שלנו.

ככה אנחנו בונים בתוכנו, מאמן מנטלי, עוצמתי ביותר, חבר אמיתי ונאמן . הוא יודע מה נכון לנו והיכן אנו שואפים להיות.

בכל רגע נתון, הוא מכתיב לנו כיצד עלינו לפעול ומהו הכיוון הנכון. הוא דורש מאיתנו לפעול כאן ועכשיו, כפי שהאדם שאנחנו רוצים להיות, היה פועל.

קשב וריכוז, אמונה וביטחון יאפשרו לנו לתת עוצמה וכח למנהיג הפנימי שלנו.  הוא ידע להתייצב לצידנו במהירות הבזק בכל רגע שנצטרך את עזרתו.

תחשבו איזה יתרון אדיר  כשיש לך מאמן אישי, מנהיג על, צמוד אליך עשרים וארבע שבע (24/7). אחד כזה שתמיד נמצא איתך ונותן לך טיפ עוצמתי ברגע הנכון.

זה החוסן המנטלי שכל אדם זקוק לו.

הוא קיים בכולם, פשוט צריך לאפשר לו להתבטא.  להיות קשובים לתחושות הבטן, ללכת עם האמת הפנימית ולא לפגוע בסולם הערכים.

המנהיג הפנימי יכול רק לגדול.  הוא ניזון מהביטחון שלנו וכך הוא צומח. מנהיג פנימי חזק מביא את האדם שלו להתעלות מעל אתגרים ולהצלחות.

איך אפשר להיפגש עם המנהיג הפנימי?

יש לא מעט דרכים למפגש ושיחה עם המנהיג הפנימי. אפשר דרך מדיטציה ודמיון מודרך, שהייה במקומות שקטים, בילוי בחיק הטבע, בזמן פעילות גופנית ממושכת ושקטה כמו שחיה | ריצה | אופניים, כשמתנגן שיר נעים … ויש עוד דרכים נוספות.

אי אפשר לפספס את התחושה בזמן המפגש.  פשוט תהיו קשובים, ממוקדים וערים לסיטואציה.

יתכן שעד היום תיארתם את המפגש הזה, כצרוף מקרים או קפצה לי מחשבה לראש או תחושת בטן חזקה או טלפתיה וכד'…

מהיום תבינו שהמנהיג הפנימי שלכם הגיע לפגישה.  תנו לו מקום של כבוד, תקשיבו לו. מהרגע שיש בניכם קשר וכל צד מבין את תפקידו, אתם נהפכים לכח רב עוצמה בלתי ניתן לעצירה.

המנהיגים כבר יודעים, אנחנו אף פעם לא לבד.  תמיד יש לנו את עצמנו יחד איתנו. רגעי "הבדידות המנהיגותית" נעלמים מהר כשיודעים להיעזר במנהיג הפנימי.

כמה שניות של שקט והוא מתייצב למשימה.

תנו למנהיג הפנימי שלכם להראות לכם את הדרך.  תאמינו בו.  תגבירו לו את הווליום,  הוא כבר ידאג להכניס בכם כח ועוצמה

 

שבת שלום קודקודים