במדינה רחוקה, החליט השליט לבחון את נתיניו. הוא הניח בדרך הראשית מחסום של אבנים גדולות, שהפריע למעבר. רצה השליט לבדוק את התנהגות העוברים והשבים.
חלקם, חזרו ויתרו ולא עברו. אחרים, התלוננו על המחסום ועל מר גורלם כי יותר לא יוכלו לצאת מהמדינה. השמועה על המחסום פשטה מהר והעציבה מאוד את תושבי המדינה.
עד שיום אחד הגיע איכר עם עגלה גדולה. המחסום הפריע לו לעבור.
האיכר ירד מהעגלה, התבונן במחסום והתחיל לפרק אותו. אבן אחר אבן הניח בצד, עד שפינה את כל המחסום. ואז… גילה להפתעתו, שמתחת לאבן האחרונה, היה מכתב מהשליט שהזמין אותו לקבל כסף וממון רב..
"פורץ דרך אתה", אמר השליט לאיכר, "בזכות תושייתך, אנשים רבים יוכלו עתה להתקדם במעלה הדרך". (סיפור עממי מקור לא ידוע)
…
כשיש לך דרך ואתה נחוש להמשיך בה, המכשולים והקשיים הם חלק מהדרך ותפקידם לגרום לך להתפתח ולהתעצם. מנהיג לוקח בחשבון שבמהלך הדרך צפויים קשיים, כשלונות ואתגרים אך זה לא מונע ממנו להמשיך ולהתקדם.
"והמסע הזה כבד וקצת גדול עליי.. אני צריך לגדול מזה ודי.. לגדול מזה ודי". (אמיר דדון בין קודש לחול)
קל יותר לוותר על האתגר. קל להישאר במקום המוכר והבטוח ולהימנע מהצורך להתמודד עם האתגר הצפוי. אבל מהמנהיגות מצופה אחרת.
כשהמנהיג מעביר תדרוך או מסר לסובבים אותו הוא דואג להעביר להם את המידע באופן כזה שירתום אותם עם מוטיבציה על אף הקשיים והכשלים הצפויים.
כשמתגברים על האתגרים מתבגרים וגדלים.
בפרשת השבוע המנהיגים חטאו. חוץ מהחטא הידוע של הוצאת דיבת הארץ, הם חטאו בכך שפגעו במוטיבציה של העם והחלישו את רוח האנשים.
" וְשָׁם רָאִינוּ, אֶת-הַנְּפִילִים בְּנֵי עֲנָק–מִן-הַנְּפִלִים; וַנְּהִי בְעֵינֵינוּ כַּחֲגָבִים, וְכֵן הָיִינוּ בְּעֵינֵיהֶם." (במדבר יג' לג')
עשרת המנהיגם בחרו לוותר ולהישאר במדבר הבטוח על פני המאבקים הצפויים בכיבוש הארץ.
הפגיעה במוטיבציה הייתה כל כך משמעותית שנדרשו 40 שנה להכין דור חדש וחזק נפשית ורוחנית, שיהיה ראוי לפרוץ את הדרך ולזכות באוצר הגדול – ארץ ישראל.
משימת השבוע:
שימו לב למחסומים ולקשיים שממתינים לכם בדרך. יש להם תפקיד. האתגר והקושי יחלפו, אך היכולת והכישורים לנצח יישארו איתכם.
צריך פשוט לגדול מזה ודיי!
שבת שלום קודקודים
