קהלת ד:
טוֹבִים הַשְּׁנַיִם מִן הָאֶחָד, אֲשֶׁר יֵשׁ לָהֶם שָׂכָר טוֹב בַּעֲמָלָם. כִּי אִם יִפֹּלוּ, הָאֶחָד יָקִים אֶת חֲבֵרוֹ, וְאִילוֹ הָאֶחָד שֶׁיִּפּוֹל וְאֵין שֵׁנִי לַהֲקִימוֹ. גַּם אִם יִשְׁכְּבוּ שְׁנַיִם וְחַם לָהֶם וּלְאֶחָד אֵיךְ יֵחָם. וְאִם יִתְקְפוֹ הָאֶחָד, הַשְּׁנַיִם יַעַמְדוּ נֶגְדּוֹ וְהַחוּט הַמְשֻׁלָּשׁ לֹא בִמְהֵרָה יִנָּתֵק.
עד לפסוק זה, קהלת משדר פסימיות והתייחסות לכל מה שקורה תחת השמש, כאל הכל הבל. ולפתע, באמצע פרק ד', אי של אופטימיות, של ראיית הטוב. ומהו הטוב? שיתוף הפעולה.
שיתוף פעולה בין אנשים מתואר כסינרגיה, המוציאה מכל אחד את הטוב ביותר, ויחד השניים טובים יותר מן האחד, חזקים יותר מן האחד, יעילים ומוגנים. שיתוף הפעולה עושה טוב ליחיד וכמובן לזולת.
"הַחוּט הַמְשֻׁלָּשׁ לֹא בִמְהֵרָה יִנָּתֵק" – הכוונה לחבל חזק הארוג בצורה צמה.
שיתוף הפעולה בין אנשים יעיל יותר, במיוחד כשמדובר בקבוצה מגובשת, בגדוד, במשפחה ובעבודת צוות. קהלת, מתאר את העמל של היחיד כחסר תכלית, כחסר תוחלת, כהבל –
אבל, מדבר על שָׂכָר טוֹב שיש לאנשים בעמלם. מתי? כאשר הם משתפים פעולה ביניהם.
***
קודקודים, עבודת צוות, פעילות קבוצתית, עזרה של האחד לשני ושל השני לאחד, רק ככה מנצחים. אנחנו כקבוצה מגובשת, חזקים יותר ויעילים יותר ולכן התוצאות שלנו טובות יותר.
צריך לשמור על המסגרת (בגדוד, בעבודה, במשפחה), להושיט יד למי שצריך כי לכולם יש תרומה במאמץ הקבוצתי.
כולם חשובים, כולם חיוניים, לכל אחד יש משמעות והוא חלק בלתי נפרד מהמסגרת.
ועכשיו, תארו לעצמכם שכל אחד מכם קצת משתפר, קצת מתקדם, קצת מתחזק רק קצת. תארו לעצמכם שכל אחד מכם הופך להיות הדגם המשודרג של עצמו. תבינו מה זה עושה לקבוצה. זה הופך אותנו לכח בלתי ניתן לעצירה. משתדרגים ע"י: … תזונה נכונה… אימונים לגוף ולנפש… ידע חדש וחיוני… בחירה נכונה בתגובה כולנו מתקדמים.
לוקחים אחריות, מקדמים את הצעירים, חונכים את החדשים, יוצאים לקורסים מקדמים ונכונים לתפקיד הבא שלנו. כולנו מחליטים עכשיו, מה אנחנו הולכים לעשות מחר, מה התפקיד הבא שלנו, וכבר עכשיו רוכשים את הידע והכלים לתפקיד הבא. יחד, כולנו, שזורים אחד עם השני, נביא את הקבוצה להישגים בלתי רגילים. אנחנו נרוויח, הקבוצה תרוויח, המשפחה תרוויח, הצבא ירוויח – והמדינה תרוויח.
שבת שלום קודקודים.
