מריה מתגוררת יחד עם אמה בדירה קטנה בשדרה החמישית בניו יורק. מריה לא הייתה לא צעירה ולא זקנה, לא נמוכה ולא גבוהה, היא לא הייתה שמנה ולא רזה, לא במיוחד יפה ולא מכוערת, לא חכמה ולא טיפשה… מריה הייתה בחורה ממוצעת. מריה עבדה בתור פקידה בחברה גדולה וחייה היו אפורים שגרתיים ומשעממים. בוקר אחד, בדרך לעבודה, מריה ראתה חנות כובעים חדשה.
מריה הסתובבה בחנות וניסתה בביישנות מספר כובעים עד שעינה צדה כובע שמשך את תשומת ליבה. מריה הניחה את הכובע על ראשה ו… הכובע הלם אותה! "אמא, אמא, תראי כמה יפה האישה הזאת עם הכובע" אמרה ילדה קטנה שהייתה בחנות. האם הביטה, נגשה למריה ואמרה לה: "גברתי הכובע פשוט הולם אותך". "גברתי את נראית ממש יפה עם הכובע הזה" אמרה אישה נוספת. מריה ניגשה אל המראה הגדולה… הביטה בדמותה המשתקפת… ולראשונה בחייה הבוגרים, מריה אהבה איך שהיא נראית. שמחה ומאושרת ניגשה לדלפק, שילמה בעבור הכובע ויצאה לרחוב.
בחוץ נגלה לפניה עולם חדש. מעולם לפני כן היא לא שמה לב לצבעוניות הפרחים באדניות, או לתחושת האוויר הקריר הזורם בנחיריה. קולות המכוניות והמולת האנשים נשמעו לה הרמוניים כמוסיקה נעימה. היא ריחפה הלכה כמרחפת ושיר מתרונן בליבה. כשעברה ליד בית הקפה, צעיר אחד הסיר עיניו מהעיתון וקרא לעברה: "הי דרלינג, נראית טוב… חדשה בסביבה? אפשר להזמין אותך לכוס קפה?" מריה חייכה בביישנות והמשיכה בהילוכה המרחף. כשהגיעה לבניין המשרדים פתח עבורה השוער את הדלת וברך אותה בבוקר טוב… מעולם לפני כן הוא לא התייחס אליה.
האנשים במעלית שאלו אותה לאיזה קומה היא צריכה ולחצו בשבילה על הכפתור. האנשים במשרד כאילו הבחינו בה לראשונה, כולם ציינו את האור המנצנץ בעיניה והחמיאו לה כמה טוב היא נראית. לאחר יום העבודה, חזרה מריה הביתה כשבדרך היא חושבת בליבה על יומה המופלא ואיך השתנו חייה בזכות הכובע שקנתה. כשהגיעה לבניין מגוריה, עלתה בשמחה במדרגות וצלצלה בפעמון. אמה פתחה עבורה את הדלת ונשימתה נעתקה.
"מריה" היא אמרה בהפתעה, "כמה טוב את נראית, יש אור בעינייך כמו בימים שהיית ילדה קטנה". "כן אמא" אמרה מריה "זה הכל בזכות הכובע". האם הסתכלה בבתה ושאלה בפליאה: "מריה, איזה כובע?" מריה הניחה את ידיה על ראשה בבעתה וגילתה כי הנורא שבחששותיה התגשם. הכובע ששינה את חייה לא היה שם. התיישבה על הספה והחלה משחזרת בפאניקה את יומה צעד אחר צעד. היא הייתה מוכרחה לגלות היכן אבד כובע הקסמים. היא שחזרה את כניסתה לחנות … והיא זכרה בבהירות מכאיבה, כיצד הניחה את הכובע ליד הקופה וכיצד היא שכחה את הכובע, מונח שם על הדלפק כשיצאה אל הרחוב…
***
נפש בריאה בגוף בריא. התחושה הפנימית שלנו מוקרנת החוצה ואף משפיעה על מצבנו הבריאותי. קל לזהות על כל אחד אושר, שמחה, עצב או ייאוש. כשאנחנו שלמים ומאושרים בחלקנו, אין לנו צורך בתחפושות ואביזרים כדיי להראות לסביבה מי ומה אנחנו. כשאנחנו מאושרים – רואים את זה, כשאנחנו חזקים – רואים את זה, כשאנחנו בטוחים – מרגישים את זה. עדיף שנשקיע בהתפתחות אישית ונחזק את האישיות והבריאות שלנו במקום לבזבז זמן וכסף על מותגים וקישוטים.
נחזק את הקשר עם החברים הקרובים והמשפחה ולא נתעסק ברכילות מסכסכת. כשאנחנו שלמים, חזקים ובטוחים מבפנים אין לנו צורך בחיזוק חיצוני. אריה אמיתי לא צריך לשאוג כדי שידעו שהוא מלך.
שבת שלום קודקודים.
