משפטים של מנהיגות

המלך נְתוּנְיָה

בעיר קְדוּמָה, בין ההרים הנישאים, התקיימה ממלכת חֶרֶשׁ, שהייתה ידועה בחוכמתה ובחוקיה הצודקים. בראש הממלכה עמד המלך נְתוּנְיָה, איש אמת ותבונה, שאמרו עליו כי אינו רואה את פני העשיר ואינו מטה חסד לעני, אלא עיניו נשואות תמיד אל האמת והצדק. דמותו הייתה ידועה למרחקים, ומנהיגים מארצות רחוקות הגיעו ללמוד מדרכיו
פעם אחת, ביום סגריר, הגיעו אל חצר המלך שני בעלי דין: רָאוֹן, סוחר אמיד ותקיף מבני העיר, וחָגִיר, איכר עני שגר בשולי הממלכה. הסיפור שהביאו עימם היה קשה ומעורר פליאה
אמר רָאוֹן בקול רם: "חָגִיר זה גזל את שדה הכסף שלי, השדה היפה ביותר בממלכה! כל אנשיי ראו אותו חורש באדמתי כאילו היא שלו.
האם לא מגיע לי להשיב את רכושי?"
חָגִיר השיב בקול רועד אך תקיף: "לא גזלתי דבר, אדוני המלך. אדמתי זו ירושה מאבותיי, ובמשך שנים אני עמל בה. רָאוֹן מנסה לקחת את אדמתי בכוח השפעתו ורכושו, כי יודע הוא שאני חלש ואין לי ממון להילחם בו."
דממה שררה באולם המלכות. עיני כולם ננעצו במלך נְתוּנְיָה, שעמד להכריע בין העשיר רב ההשפעה ובין האיכר העני. המלך ידע: הכרעתו עלולה להכעיס את הסוחרים העשירים, שעמם קיום הממלכה קשור. לחישות ריחפו באוויר: "המלך לא יעמוד מול רָאוֹן. כוחו גדול מדי. איך יוכל להתייצב מול הלחץ הזה?"
אך נְתוּנְיָה לא נבהל. הוא הביט בפני שניהם ואמר: "צדק אינני גוזר על פי ממון או מעמד. נחקור את האמת עד סופה."
המלך יצא בעצמו לשדה המדובר, מלווה ביועציו. כשהגיעו, ציווה על משרתיו לחפור עמוק באדמה, עד שנמצאה אבן ישנה ועליה חקוקה כתובת עתיקה: "שדה זה שייך לדורש האמת אשר יעמוד במבחן הצדק".
המלך נתוניה הרים את האבן בזהירות, ובעיניו נצנצה נחישות. הוא שב אל האולם המלכותי, כשבידו הראיה העתיקה, והכריז בקול צלול:

"מבחן הצדק יוכרע לא בכוחם של עשירים ולא בתחבולותיהם של ערמומיים, אלא לפי יושר הלב ועמידתו של האדם באמת."
פנה נתוניה אל העשיר ראון ואמר: "אם שדה זה אכן שלך, הוכח כי עבדת בו, כי עיניך ראו את פירותיו וכי זיעתך נגעה באדמתו."
ראון חייך בביטול. "האם עליי לגעת באדמה כשביכולתי לקנות כל מה שארצה?"

ואז המלך פנה אל האיכר. "ומה עימך?"
העני השפיל מבטו והשיב בקול רועד אך נחוש: "אדוני המלך, כל חיי עבדתי בשדה הזה. ידי חרשו את האדמה, זרעתי, השקיתי, וקצרתי. כל פרי שצמח שם – הוא עד לאמיתות דבריי."

נתוניה חייך קלות והורה להביא את הפירות שנקטפו לאחרונה מהשדה. לפני כולם, פתח את הפרי וחשף גרעין שעליו נחרט סמל משפחתו של האיכר – סימן שהוטבע עוד כשהשדה היה בבעלותו.

הדממה ששררה כעת הייתה כבדה יותר מהראשונה.
העשיר החוויר, ואילו עיניו של האיכר נמלאו דמעות.

המלך פסק: "לא עושר יקבע את הדין, ולא השפעה. הצדק ייקבע על פי האמת, המאמץ והזכות המוסרית. השדה יושב לבעליו החוקיים – לא מפני שהוא חזק, אלא מפני שהוא צודק."

למשמע פסק הדין, קם רעש גדול באולם. סוחרי הממלכה זעמו, ורָאוֹן, שנפגע בגאוותו, איים למשוך את כספו מהמלכות. אך נְתוּנְיָה נותר איתן, פניו שלווים וקולו יציב: "אם יסודות הצדק יתמוטטו למען בעלי השררה, לא תתקיים ממלכה זו אפילו יום אחד נוסף. טוב להפסיד את זהבו של העשיר ולא את האמת הנצחית."

נתוניה עמד איתן, יודע שממלכה שנשענת על אמת וצדק חזקה מכל עושר או כוח.

וכך נחרט אותו יום בזיכרון כולם – כיום שבו הצדק לא רק ניצח, אלא גם הוכיח שמנהיגות אמיצה נמדדת ביכולתה לבחור באמת, גם כשהלחץ כבד מלהכיל.

השנים חלפו, וממלכת חֶרֶשׁ גדלה והתעצמה. שמו של המלך נְתוּנְיָה יצא בעולם כמנהיג שאין קונה אותו זהב ואין מטה אותו פחד. אנשי ממלכתו חיו בשלום, כי ידעו: מי שמלך עליהם אינו משרת של ממון או כבוד, אלא שליחו של הצדק והאמת.
ובאותו שדה שנפסק בחכמה, עמד עד היום עץ ברוש איתן שעליו חקקו הדורות:
"אמת שורשיה עמוקים; צדק נישא מעל כל תהום."
(אגדה פרי הדמיון)
…

מנהיגות אמיתית אינה עוסקת בכוחניות או שליטה, אלא בשליחות ציבורית שנועדה להיטיב עם החברה ולקדם ערכים של צדק, אמת ויושר. מנהיג אמיתי פועל מתוך אחריות עמוקה לדאוג לטובת הכלל.
המנהיגות נבחנת ביכולת להקשיב, להבין ולהניע אנשים לפעולה מתוך השראה ואמונה. מנהיג ראוי הוא זה שמוביל בדוגמה אישית, מונע על ידי חזון שמטרתו לשפר את החברה, ולהביא לאיזון בין רצונות הפרט לבין טובת הכלל.

אחד המאפיינים המרכזיים של מנהיגות כזו הוא ענווה – ההבנה שהתפקיד אינו נועד לשרת את המנהיג עצמו, אלא את אלה שנתנו בו אמון. זהו תפקיד שמחייב יושר פנימי, שקיפות והחלטות שמונעות מערכים מוסריים, ולא מאינטרסים אישיים.

בבסיס המנהיגות האמיתית עומדת השליחות – תפיסה שהעוצמה שניתנה למנהיג היא זמנית ונועדה להועיל לחברה. כאשר הצדק והאמת הם העקרונות המובילים, המנהיג יפעל ליצירת שינוי אמיתי ומשמעותי, כזה שמותיר חותם חיובי על הדורות הבאים

בפרשת משפטים, מתבטאת תפיסת המנהיג כמשרת ציבור בכמה דרכים, עם דגש על מחויבות המנהיגות לדאגה לחלשים והימנעות מניצול הכוח שניתן להם. המנהיג אינו נמצא מעל החוק אלא משמש דוגמה אישית, ופועל מתוך תחושת שליחות כלפי הציבור כולו.

"וְשֹׁחַד לֹא תִקָּח, כִּי הַשֹּׁחַד יְעַוֵּר פִּקְחִים וִיסַלֵּף דִּבְרֵי צַדִּיקִים" (שמות כ"ג, ח').

ישנה קריאה ברורה למנהיגים שלא לנצל את מעמדם לרעה. השוחד מעוות את שיקול הדעת של בעלי תפקידים, ולכן מנהיגות הגונה מחויבת לדחות כל מניע אישי או אנוכי. מנהיג אמיתי פועל בשקיפות וביושרה, כדי שהציבור יוכל לתת בו אמון.

"לֹא תִהְיֶה אַחֲרֵי רַבִּים לְרָעֹת, וְלֹא תַעֲנֶה עַל רִב לִנְטֹת אַחֲרֵי רַבִּים לְהַטֹּת. וְדָל לֹא תֶהְדַּר בְּרִיבוֹ" (שמות כ"ג, ב'-ג').

מנהיגות אמיתית חייבת לפעול ביושר ובהגינות, ולא להיכנע ללחצים או לפופוליזם.
מנהיג מחויב להגן על הצדק, גם אם הדבר דורש עמידה נגד הרוב או נטייה לטובת החלש באופן לא הוגן.
מנהיגות, אינה עוסקת בכוחנות או בעליונות אלא נועדה לשמש שליחות ציבורית.
על המנהיג לדבוק באמת, בצדק ובחמלה, ולהיות מודע להשפעת מעשיו על החברה כולה.

שבת שלום קודקודים