כָּל אֶחָד הוּא מְיוּחָד (לאה נאור)
אֲנִי חוֹשֵׁב שֶׁכָּל אֶחָד
הוּא מְיֻוחָד, הוּא מְיוּחָד,
וְיֵשׁ לוֹ מַשֶּׁהוּ שֶׁלּוֹ
שֶׁהוּא מַתְאִים רַק בִּשְׁבִִילּוֹ.
אֶחָד עַצְלָן, אֶחָד חָרוּץ,
אֶחָד תָּמִיד מוֹצֵא תֵּרוּץ,
אֶחָד אוֹהֵב לְשְׁרוֹק בָּרְחוֹב,
אֶחָד תָּמִיד הוּא יֶלֶד טוֹב,
אֶחָד חָבֵר שֶׁל הַשֵּׁנִי.
וּמַה אַתָּה? אֲנִי אֲנִי.
אֶחָד שׁוֹאֵל, אֶחָד עוֹנֶה,
אֶחָד מוֹכֵר, אֶחָד קוֹנֶה,
אֶחָד נוֹרָא רוֹצֶה סִירָה,
אֶחָד אוֹהֵב אֶת הַמּוֹרָה,
אֶחָד חוֹשֵׁב מַה לַעֲשׂוֹת.
וְאַתְּ? מֶה אַתְּ?
אֲנִי כָּזאת.
אַחַת יָפָה, אַחַת טוֹבָה,
אַחַת תָּמִיד יֵשׁ לָהּ תְּשׁוּבָה,
אַחַת חוֹלֶמֶת כָּל הַיּוֹם
וְאֵין לָהּ כְּבָר עַל מַה לַחֲלוֹם,
אַחַת תָּמִיד קְצָת עַצְבָּנִית
וְאַתְּ? מַה אַתְּ?
אֲנִי אֲנִי.
אֶחָד תָּמִיד רַק מְאֻשָׁר
וְכָל הַיּוֹם רוֹקֵד וְשָׁר,
אֶחָד עָצוּב, כָּל כָּך עָצוּב,
אֶחָד מַרְגִישׁ נוֹרָא חָשׁוּב,
אֶחָד עִם ראשׁ בַּעֲנָנִים,
וּמַה אַתָּה?
אֲנִי אֲנִי.
במבט ראשון נראה שהמנהיג הוא אדם אחד שמוביל אחריו קבוצה, ארגון, פלוגה, גדוד וכד'.
האמנם?
אם נבדוק מקרוב, נראה שהמנהיג מוביל אדם בודד, פרט יחיד, עוד אחד ועוד אחת.
למעשה מדובר בפרטים יחידים רבים שרק נראים ומוגדרים כקבוצה, אך בפועל אפקט העדר לא מתקיים, אלה השפעה אישית של המנהיג על כל אחד ואחת מפקודיו.
קל לנו להגדיר קבוצה וליחס לה ערך מספרי, גודל, כמות, תכונות ומטרות, אך בפועל מדובר בהרבה יחידים שכל אחד מהם הוא יחיד ומיוחד!
מכיוון שכך, על המנהיג לדעת לגשת לכל יחיד ויחידה ולגרום להם להביא לידי ביטוי את היתרונות והיכולות שלהם לטובת שאר היחידים.
בכוחו של המנהיג לזהות ביחיד את תכונותיו ויכולותיו, לשבץ אותו במקום הנכון ביותר וליצור תמונה מרהיבה המורכבת מהרבה פרטים שונים ומיוחדים, כמו פאזל.
בפרשת "במדבר" נדרשה ההנהגה ע"י הקדוש ברוך הוא לפקוד את העם
– "שְׂא֗וּ אֶת־רֹאשׁ֙ כָּל־עֲדַ֣ת בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֔ל לְמִשְׁפְּחֹתָ֖ם לְבֵ֣ית אֲבֹתָ֑ם…" (במדבר א' פסוק ב')
כלומר: כל אחד ירים את ראשו בגאווה, כי כל אחד חשוב ומיוחד.
למעשה, הליך הספירה של העם, חייב את המנהיגים ליצור קשר אישי עם כל הפקודים שלהם, להכיר אותם מקרוב, לזהות את היתרונות ולהרכיב קבוצה.
שבת שלום קודקודים
